כתבו על הספר
ישנו משהו קמאי, משהו פגאני, משהו מופלא בשירתה רבת־הפנים של הרבנד אשר באים לידי ביטוי בספר אצילי זה – "אצילי" זו ההגדרה המדויקת ביותר לתארו – אשר הגלוי והנסתר שבו שזורים זה בזה, ביופי זך לרוב, מעורר השראה.
דורון בראונשטיין, "חי תרבות"
שירתה של צופיה הרבנד נכתבת כך, מן האמצע; שוב ושוב היא תוחבת את ידה אל מרחבי הביניים השגרתיים כביכול, נטולי הדרמה כביכול, ושולפת מתוכם רגע אחד פועם של הוויה: ריקוד ספונטני עם הילדה, שיירת גמלים מדומיינת שחוצה את הסלון הביתי, בגדים ותכשיטים גדולים שהופכים למנגנון פנימי של גילוי והסתר. היומיום הוא המנוע הפואטי בשירי הספר הזה, והוא גם התנופה המאפשרת לצלול לעומק הדימוי ולהגיח מצדו השני בהסתכלות מחודשת על השגור והמוכר.
לי ממן, משוררת ועורכת הספר
"השירה של צופיה היא שירה מרובת אינטליגנציות - שרה, מציירת, מנגנת ורוקדת. זוהי שירה שמתחקה אחר צמיחת נבטי הנפש, שירה העשויה 'מהחומר של המוסיקה', מלאה משק כנפי ציפורים. שירה שכמוה כיין לבן חצי־מתוק ותוסס - שירים קצרים כהברקות שקל וכיף לנוע ביניהם. שירה שיודעת גם לקרוץ, קריצות חכמות מלאות משמעות, המעלות חיוך דק".
סיון הר־שפי, משוררת, מרצה ועורכת כתב העת "עתר"
על המחברת
נעים מאוד, שמי צופיה הרבנד, משוררת ובעלת סטודיו "עפעף" לעיצוב ספרים. נשואה לדוד ואם לישי, לשלומית ולנתן.
כתיבת שירה מאז ומעולם הייתה חלק מחיי. הקסם שקורה כאשר מילים נפגשות ויוצרות משמעות, חוויה והתרגשות הוא פלא בעיני. במהלך השנים השתתפתי בסדנאות כתיבה, אני בוגרת כיתת השירה "מזמור" של כתב העת "משיב הרוח", הנחיתי אירועים ואף ערכתי גיליון במסגרת "משיב הרוח", ושירי פורסמו בכתבי עת שונים.
קידת העולם הוא ספר ביכורי ובו מבחר שירים שנכתבו על פני למעלה מעשור,
שרואה אור בהוצאת "פרדס".
בספר תמצאו שירים שעוסקים בבדידות, בקושי ובהתכנסות אך גם בקרבה נדירה, באומץ להיפתח ולהביע, בקשר זוגי וברגעי פלא של ההורות.
השירים הם הצעקות שחצבתי מתוך השקט של מכתש רמון
שלומי חתוכה משוחח עם המשוררת צופיה הרבנד על שירים שמפציעים מתוך הילדות, על המתח בין עדינות חיצונית לבעירה פנימית, ועל הרצון לקלף מאלוהים את המלבושים הישנים.
ועוד קצת לטעימה...
