כתבו על הספר

ישנו משהו קמאי, משהו פגאני, משהו מופלא בשירתה רבת־הפנים של הרבנד אשר באים לידי ביטוי בספר אצילי זה – "אצילי" זו ההגדרה המדויקת ביותר לתארו – אשר הגלוי והנסתר שבו שזורים זה בזה, ביופי זך לרוב, מעורר השראה.

דורון בראונשטיין, "חי תרבות"

שירתה של צופיה הרבנד נכתבת כך, מן האמצע; שוב ושוב היא תוחבת את ידה אל מרחבי הביניים השגרתיים כביכול, נטולי הדרמה כביכול, ושולפת מתוכם רגע אחד פועם של הוויה: ריקוד ספונטני עם הילדה, שיירת גמלים מדומיינת שחוצה את הסלון הביתי, בגדים ותכשיטים גדולים שהופכים למנגנון פנימי של גילוי והסתר. היומיום הוא המנוע הפואטי בשירי הספר הזה, והוא גם התנופה המאפשרת לצלול לעומק הדימוי ולהגיח מצדו השני בהסתכלות מחודשת על השגור והמוכר.

לי ממן, משוררת ועורכת הספר

"השירה של צופיה היא שירה מרובת אינטליגנציות - שרה, מציירת, מנגנת ורוקדת. זוהי שירה שמתחקה אחר צמיחת נבטי הנפש, שירה העשויה 'מהחומר של המוסיקה', מלאה משק כנפי ציפורים. שירה שכמוה כיין לבן חצי־מתוק ותוסס - שירים קצרים כהברקות שקל וכיף לנוע ביניהם. שירה שיודעת גם לקרוץ, קריצות חכמות מלאות משמעות, המעלות חיוך דק".

סיון הר־שפי, משוררת, מרצה ועורכת כתב העת "עתר"